הטיית משקל נעוצה בגזענות ופוגעת בכולנו

להטיית משקל יש היסטוריה כואבת שממשיכה לפגוע בכל סוגי האנשים כיום. קרדיט תמונה: morefit.eu Creative

"לפעמים אני מרגישה שהעולם פשוט לא אוהב אותי בחזרה", אמרה כוכבת הפופ ליזו בדמעות באינסטגרם לייב באוגוסט 2021 לאחר יציאת הסינגל שלה "Rumors". למרות הצלחת הלהיט, מצב הרוח שלה נגרר בעקבות פרשנות "שמנה-פובית, גזענית ופוגעת", שאותה ייחסה ל"שנאה עצמית מופנמת".

סרטון היום

"כל מה שקורה לשיר הוא רצון האל. אבל מה שאני לא אקבל זה שכולכם עושים את זה לנשים שחורות שוב ושוב ושוב, במיוחד לנו הבנות השחורות הגדולות", אמרה ליזו, אייקון לא מתנצל של "נורמטיביות גוף ," כפי שהיא אמרה לווג​. "כשאנחנו לא מתאימים לקופסה שאתה רוצה לשים אותנו בה, אתה פשוט משחרר עלינו שנאה. זה לא מגניב. אני עושה את החרא הזה בשביל הבנות השחורות הגדולות בעתיד שלא רוצות להיות. נבדק או הוכנס לקופסאות."

פרסומת

הקופסאות הללו בנויות בצומת של הטיה נגד שומן וגזענות נגד שחורים. "ליזו מייצגת את מה שקורה לנשים שחורות שמנות באינטרנט כל הזמן", אומרת טיגרס אוסבורן מפניקס, יו"ר האגודה הלאומית לקידום קבלת שומן (NAAFA), ל-morefit.eu. (NAAFA, ארגון לזכויות שומן, משתמש במילה שמן כדי לתאר אנשים בגוף גדול כדי לנטרל את הסטיגמה ההיסטורית שלו.)

"הגזענים ייצאו לספר לך את כל הדברים על עצמך ועל צבע העור שלך. פובי השומן ייצאו לספר לך את כל הדברים על הגוף שלך. וזה כפול כפול".

פרסומת

לפעמים הפרשנות מגיעה ממקום של הטיה מופנמת, אומר אוסבורן, שהוא בלק. "כל ההערות הנוראיות על ליזו לא הגיעו מאנשים רזים ולבנים."

עם זאת, לליזו יש משאבים ותמיכה של כוכבת פופ כדי לעזור לה להתמודד עם ההשפעות הקשות ביותר של גזענות והטיה במשקל, אומר אוסבורן. "ראיתי את קארדי בי יוצאת ואומרת, 'זאת הילדה שלי. אל תתקוף את הילדה שלי'. איך אנחנו עושים את זה לאוניברסלי כדי שכל הנשים השחורות השמנות יקבלו עמידה כזו מול בריונות מאנשים שהם יותר מיוחסים?"

צעד ראשון חשוב הוא הבנה רחבה יותר של עד כמה גזענות והטיה לגודל מושרשת ושזורה זו בזו בחברה המערבית. הצומת שלהם ישן כמו תוכניות לחלוקת בני אדם לגזעים מלכתחילה, לפי כמה חוקרים.

פרסומת

איך שומן נקשר לשחור

מבחינה היסטורית בכל התרבות המערבית, רזה לא היה "בפנים". רק תראו את הדמויות החושניות בציור של רובנס או יצירות מופת אירופאיות אחרות שנוצרו במאות ה-17 וה-18.

אבל במאה ה-18 עם צמיחת סחר העבדים, זה התחיל להשתנות. "באמצע המאה ה-18, הרבה פילוסופים צרפתים במיוחד טענו ש'אתה יודע מה? כשאנחנו במושבות, אנחנו שמים לב שהאפריקאים הם חושניים. הם אוהבים סקס, והם אוהבים אוכל. … ומסיבה זו, הם נוטים להיות שמנים מדי. לאירופאים, יש לנו שליטה עצמית רציונלית. זה מה שהופך אותנו לגזע המוביל בעולם. אז מבחינת גודל הגוף, עלינו להיות רזים, ועלינו להתבונן מה אנחנו אוכלים", אמרה ל-NPR ביולי 2020, הסוציולוגית של אוניברסיטת קליפורניה, אירווין, סברינה סטרינגס, PhD.

פרסומת

עד תחילת המאה ה-20, האאוגניקה המבוססת על גזע – האמונה שניתן לגדל מה שנקרא תכונות רצויות לתוך האוכלוסייה השלטת ממוצא אירופה – תפסה אחיזה בשיח המדעי ובמדיניות ציבורית. עלה אידיאל נורדי/ארי: בלונדיני שיער, כחול עיניים ורזה, מנוגד למספר ההולך וגדל של מהגרים מדרום ומזרח אירופה שנתפסו כנמוכים יותר ו"בשרניים", כפי שכותבת סטרינגס בספרה, ​em>פחד מהגוף השחור: המקורות הגזעיים של פוביה שמנה.​

הקשר בין שליטה עצמית למבנה הגוף נמשך במאה ה-21, יחד עם הדחף להבחין בין אליטה לבנה באמצעות רזון, מסבירה סטרינגס בספרה.

"האופן שבו אנו מעריכים עודף משקל והשמנת יתר במדינה זו מבוסס על קריטריונים שאינם מתאימים לאוכלוסייה שאנו חוקרים."

עם הלחץ להיות רזה מגיע "שיח של בושה" סביב גופות, במיוחד עבור נשים, ובמיוחד בדרום אמריקה, אומר ברי סקריבנר, דוקטורט, סוציולוגית רפואית מאוניברסיטת אלבמה בברמינגהם שחוקר הטיה נגד שומן. morefit.eu.

"אם אתה יכול לשלוט בעצמך אז אתה עושה את זה 'בדרך הנכונה'. וזה לא אומר רק לשלוט באכילה שלך, זה אומר גם לשלוט ברגשות שלך, בהרגלים המיניים שלך או בנטיותיך המיניות, איך אתה מתלבש בעצמך – אתה תמיד צריך להתמודד עם זה, וכך להיות בגוף גדול יותר מאותת שאתה לא בפנים שליטה", אומר סקריבנר, לבן.

התרבות האמריקאית השחורה הצליחה להתנגד לקיצוניות של אידיאל הגוף האירופי האמריקאי הזה – אבל רק עד לנקודה מסוימת, אומר אוסבורן. "אנחנו גם מקיימים סטנדרטים של יופי שכוללים ציפיות מצורות גוף מסוימות. אפילו כשאנחנו מאמצים עיקולים, זה עדיין, 'קצת באמצע, אבל היא קיבלה הרבה בחזרה', נכון? זה נרטיב שונה מאשר: 'זה בסדר להיות מה שלא יהיה' מידה שאתה, בכל דרך שהיא.' אנחנו עדיין מטילים 'שמנים' נגד אנשים כעלבון, גם כשאנחנו מאפשרים שומן בצורה שונה מהתרבות המרכזית".

מדוע תקני משקל מקצרים נשים שחורות

לאחרונה, הממסד הרפואי עזר לחזק את האידיאל האירופי באמצעות תקני משקל שאינם מצליחים להסביר את המגוון של צורות ומידות גוף בריאים, כותב Strings בFearing the Black Body​.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר עודף משקל והשמנת יתר כמצבים עם "הצטברות שומן חריגה או מוגזמת המהווה סיכון לבריאות", ואשר קשורים למחלות לב, שבץ, סוכרת, כמה סוגי סרטן, דלקת מפרקים ניוונית ועוד מספר מחלות כרוניות אחרות. מחלות. עמותות אלו הובילו את איגוד הרפואה האמריקאי לסווג השמנת יתר כמחלה ב-2013 ודחקו בביטוח הבריאות לכסות הערכה וניהול.

התקן הרפואי המשמש בדרך כלל כדי להגדיר אם גוף הוא "נורמלי" או לא הוא מדד מסת הגוף או BMI, אשר מחושב על ידי חלוקת משקלו של אדם בקילוגרמים בריבוע גובהו במטרים. על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), קטגוריות ה-BMI הן:

• ​תת משקל:​ פחות מ-18.5
• ​בריא:​ 18.5 עד 24.9
• ​עודף משקל:​ 25 עד 29.9
• ​השמנת יתר:​ 30 ומעלה

"מדד ה-BMI פותח בשנות ה-40 בהתבסס על טבלאות ביטוח חיים של מטרופוליטן, שלא כללו אנשים שחורים, מכיוון שהם לא מבטחים את חיינו", מסבירה פאטימה קודי סטנפורד, MD, MPH, רופאה לרפואת השמנת יתר בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון. "אז האופן שבו אנו מעריכים עודף משקל והשמנת יתר במדינה זו וברחבי העולם מבוסס על קריטריוני BMI שאינם מתאימים לאוכלוסייה שאנו חוקרים."

לפי הסטנדרטים הנוכחיים, כמעט שלושה רבעים מכלל האנשים בארה"ב מעל גיל 20 סובלים מעודף משקל או השמנת יתר, על פי ה-CDC. למבוגרים שחורים יש את שיעורי ההשמנה הגבוהים ביותר בהשוואה לכל הקבוצות הגזעיות והאתניות האחרות בארה"ב, בקצת פחות מ-50 אחוז, לפי ה-CDC. אבל אנשים שמוצאם מאזורים שונים בעולם נוטים לשאת שומן על גופם בצורה שונה, עם השפעות שונות על בריאותם, אומר ד"ר סטנפורד.

"זו לא תחרות לראות מי הכי מדוכא. זו צריכה להיות מחויבות לראות איך כולנו המודחים לשוליים עובדים ביחד לקראת השחרור".

לדוגמה, אנשים שחורים נוטים לשאת יותר שומן גוף ממש מתחת לפני העור. זה נקרא שומן תת עורי, והוא מרוכז בעיקר באזורי הירך, הישבן והירך. אנשים לבנים נושאים לעתים קרובות יותר שומן בגוף סביב האיברים, מה שנקרא שומן קרביים. "עכשיו, אם היית מסתכל על איזו מהן מזיקה יותר לבריאות שלנו, זו תהיה הרקמה הקרבית", אומר ד"ר סטנפורד.

יתרה מכך, מחקרים מסוימים מצאו שלאנשים שחורים יש פחות שומן גוף ויותר מסת שריר רזה מאשר אנשים לבנים באותו BMI, מה שעשוי אומר שיש להם סיכון נמוך יותר לפתח מחלות הקשורות להשמנה באותו BMI, על פי הרווארד T.H. בית ספר צ'אן לבריאות הציבור. בינתיים, לאנשים אסייתים יש יותר שומן בגוף וסיכון גבוה יותר לחששות בריאותיים הקשורים למשקל מאשר לאנשים ממוצא אירופאי באותו BMI.

מתוך הכרה בהבדלים אלה ובידיעה שכל העניין של מדידת BMI היא לעזור להצביע על הסיכון של אדם למחלה ולמוות (לא למשטרה איך הם נראים), ד"ר סטנפורד פיתח תרשים מותאם המסביר את התוצאות הבריאותיות המטבוליות על פני המין שהוקצה בלידה. , גזע ומוצא אתני. הממצאים שלה פורסמו בפברואר 2019 בMayo Clinic Proceedings​.

ההתאמות שלה מזיזות את סף ההשמנה ל-31 עבור נשים שחורות, ל-29 עבור נשים היספניות ולמטה ל-27 עבור נשים לבנות. סף ההשמנה יורד ל-28 עבור גברים שחורים והיספנים ויורד ל-29 עבור גברים לבנים. (המונחים שבהם השתמשנו לתיאור מין, גזע ומוצא אתני משקפים את השפה שבה השתמשו במחקריו של ד"ר סטנפורד ובמחקרים אחרים בנושא).

גזע ומין מוקצים בלידה

חתך BMI נוכחי עבור השמנת יתר

מוצע לחתוך BMI חדש עבור השמנת יתר

מקור: Mayo Clinic Proceedings. (2019) "גזע, אתניות, מין והשמנה: האם הגיע הזמן להתאים אישית את הקנה מידה?"

במילים אחרות, השמנת יתר מוערכת בנשים שחורות ומזלזלת בקבוצות אחרות. "אלה לא שינויים משמעותיים, אבל זה מראה לך שעצם ההנחה שכולם אותו דבר היא כנראה בעייתית", אומר ד"ר סטנפורד.

הנחות כמו אלה יכולות להוביל להשלכות קליניות, פיננסיות ופסיכולוגיות. לדוגמה, הסתמכות על BMI מובילה אנשים שחורים לסיווג שגוי באופן לא פרופורציונלי כסובלים מהשמנת יתר וסיכון גבוה יותר למוות, על פי הצהרה מדעית של איגוד הלב האמריקאי ביולי 2015 במחזור.

בינתיים, זה מוביל אנשים אסייתים לסיווג שגוי באופן לא פרופורציונלי כמי שאינם סובלים מהשמנת יתר וסביר יותר להתעלם מהסיכון שלהם למחלות מטבוליות ולב.

קריאה קשורה

מדוע BMI אינו תמיד המדד הטוב ביותר להרכב הגוף, ובמה להשתמש במקום זאת

הטיית משקל מסבכת את הטיפול

גם אם גבולות ההשמנה מנבאים במדויק את הסיכונים הבריאותיים שלך, תפיסת רופא לגבי המשקל שלך יכולה להשפיע על סוג הטיפול שאתה מקבל, אומר ד"ר סטנפורד.

היא נזכרת במטופלת שנמנעה ממנה ניתוח ירך על ידי מומחה אורטופדי עקב השמנת יתר ונאמר לה לרדת במשקל. לאחר שד"ר סטנפורד עזר לה לאבד מספיק כדי להיחשב כבעלת משקל "נורמלי", הרופאים גילו גידול בירך.

"העובדה שלמטופלת זו הייתה אבחנה מאוחרת לסרטן משמעותי, כי היו לה כאבים בירך הקשורים למשקל שלה, ככל הנראה, זה נורא", אומר ד"ר סטנפורד.

במחקר PLOS One​ בנובמבר 2012 של יותר מ-2,000 רופאים, החוקרים הגיעו למסקנה "שהטיה חזקה מרומזת ומפורשת נגד שומן היא נפוצה בקרב רופאים כמו בקרב הציבור הרחב". מחברי המחקר קראו למחקר נוסף כיצד הטיות אלו עשויות להשפיע על חוויות החולים.

עד 4 מתוך 10 אנשים הסובלים מהשמנת יתר מדווחים כי חוו אפליה הנוגעת לגודלם, בין אם בבית, בעבודה, בבית הספר או במסגרת שירותי בריאות, על פי הצהרת קונצנזוס ממארס 2020 בNature Medicine מכמה ארגוני אנדוקרינולוגיה, סוכרת והשמנה עיקריים. נשים שחורות מדווחות על הרמות הגבוהות ביותר של אפליה במשקל בהשוואה לקבוצות אחרות, ואחריהן גברים שחורים, על פי מחקר ישן יותר אך מצוטט לעתים קרובות מיוני 2008 ​International Journal of Obesity​.

הנזק יכול לפנות גם פנימה: 40 עד 50 אחוז מהמבוגרים בארה"ב עם עודף משקל או השמנת יתר מפנימים סטיגמת משקל, על פי מחקר בינואר 2018 בהשמנת יתר. במילים אחרות, הם מיישמים על עצמם את הסטריאוטיפים השליליים של החברה לגבי גופים גדולים יותר ומאשימים את עצמם בגודלם.

למרות הסבירות הגבוהה יותר להביע הסכמה למידות גוף גדולות יותר, נשים שחורות אינן חסינות לסטיגמה המופנמת הזו, אומר אוסבורן. במחקר אתניות ומחלות בינואר 2016, נשים שסווגו כלבנות אפרו-אמריקאיות ולבנות שאינן היספניות חלקו שתיהן הטיה מרומזת נגד שומן. אבל ככל שנשים שחורות פחות הזדהו עם היותה שחורות וככל שנשים לבנות יותר מזוהות עם היותה לבנות, כך גדלה ההטיה המרומזת נגד השומן שחוו.

הפחד מגודל האנשים השחורים הוא קטלני

הטיה נגד שומן יכולה גם להשפיע על אנשים שחורים בצורה שונה, לדברי דא'שון הריסון, מארגן קהילה ומחבר של ​Belly of the Beast: The Politics of Anti-Fatness as Anti-Blackness. "​אנטי-שחור יוצר את התנאים שבהם אדם יכול להירצח כאדם שמן ואין דרך אחרת לעקוף את זה."

קומה גדולה שימשה כדי להצדיק את מותם של גברים שחורים לא חמושים בידי המשטרה, מכיוון שגברים שחורים נתפסים כמאיימים ו/או לא בריאים מספיק כדי לתרום למותם שלהם, כותב הריסון.

מייק בראון תואר כ"האלק הוגאן" על ידי שוטר פרגוסון, מיזורי, שירה בו למוות בשנת 2014. ג'ורג' פלויד, בעודו רזה, כרע על ברכיו על ידי מספר קציני מיניאפוליס בשל קומתו המתנשאת. "הסיבה היחידה שאריק גארנר נרצח, הסיבה היחידה שבגללה הם הרגישו שצריך כל כך הרבה שוטרים כדי שיורידו אותו היא בגלל שהוא היה שמן", אומר הריסון. "ועצם הסיבה שמותו היה מוצדק היא בגלל גודלו."

מחקרים מגבים עד כמה הטיה זו מושרשת: אנשים שאינם שחורים מעריכים יתר על המידה את גודלם של גברים שחורים צעירים, תופסים אותם כ"גבוהים יותר, כבדים יותר, חזקים יותר, שריריים יותר ומסוגלים יותר לגרום נזק פיזי" מאשר גברים לבנים בני אותו גיל. גודל, על פי סדרת מחקרים של מרץ 2017 בJournal of Personality and Social Psychology​. מחקר זה מצא גם שגברים שחורים נתפסים כמי שדורשים אמצעים אגרסיביים יותר לשליטה כאשר הם חשודים בפשע בהשוואה לגברים לבנים באותו גודל.

משחרר גופים בצמתים

בדיוק כפי שאנשים שחורים נושאים את נטל הגזענות נגד שומן, הם היו בין המנהיגים של תנועות שחרור שומן וחיובי הגוף במאה ה-21.

אוסבורן מסביר שהעבודה הבסיסית לחיוביות הגוף נעשתה "על ידי נשים שחורות ונשים, ואנשי LGBTQ אחרים ואנשים עם מוגבלויות ואנשים שחיים בגופים המודרים ביותר". לעומת זאת, "חיוביות הגוף כפי שאנו רואים אותה מופיעה היום היא רק מעט מחוץ למרכז המיינסטרים." היא מקווה שהתנועה נגד הטיית משקל תתרכז מחדש סביב הקהילות שהכי זקוקות לה.

"אנשים מרבים להשתמש בביטוי 'שומן הוא הצורה האחרונה המקובלת של דעות קדומות'", אומר אוסבורן. "גזענות קיימת. סקסיזם קיים. מגדריות קיימת. יכולת קיימת. וכל הדברים האלה עדיין משגשגים. זו לא תחרות לראות מי הכי מדוכא. זו צריכה להיות מחויבות לראות איך כולנו המודדים עובדים יחד לקראת שִׁחרוּר."

פרסומת